Saturday, May 31, 2008

קטע שש דישון וג'יש




אוירה של סוף-קורס וקיץ מתקרב כבר מרחפת בחלל האוטובוס. קצת פחות אנשים הופיעו הפעם. אולי זה הקושי הצפוי ? ואולי העדיפו נסיעה לחו"ל על פני השביל ? מי יודע. עכ"פ עדיין יש פנים מוכרות וחביבות של אנשי "הגרעין הקשה", יהיו אשר יהיו.
כביש החוף, פרדיס, אלונים, הרוטינה הרגילה, קפה, שרותים, הבאתם מספיק מים ? יהיה מאד חם היום. אמיר מלווה, כרגיל, ולחובשת קוראים גפן. הנהג בוריס. המדריך הפעם, אסף דורי מיודענו.
מצפינים, מי בנמנום, מי בקריאה ומי בהתעדכנות בטלפון או אצל השכן. מה חדש נוחתים בנקודת ההתחלה שהיא נקודת הסיום של הקטע הקודם, הלא היא עין חוממה. מתחילים בצעידה צפונה בתוך חורש טבעי דליל למדי, ופונים מזרחה לתוך אפיקו של נחל צבעון.
בדרך נתקלים ב"אבטיחי אליהו" ומתעדכנים ברקע הגיאולוגי של התופעה וגם במיתוסים הקשורים אליה. חוצים את כביש סאסא-גוש-חלב, עדיין באפיקו של נחל צבעון, שבהדרגה הולך ונהיה צפוף-צמחיה, הלא היא צמחייתו של יער ברעם. ההליכה בתוך הסבך המוצל קרירה ונעימה, רוח נעימה מנשבת, הדרך היא בירידה והחיים יפים.
אך לא לעולם חוסן. גם נחל צבעון, כמו כל הדברים הטובים, סופו להסתיים ולהשפך אל הדישון ומימיו הגועשים. מה-זה גועשים, כמקהלת פנטומימאים. בקיצור, מג'ונגל עבות וקריר יצאנו אל השמש הקופחת ואל שלל הקוצים של שתי גדות הדישון. אך אל נא תקלו ראש, "קוצים" אין פירושו בהכרח שממה. המגוון שמצאנו שם אינו מבייש יערות גשם ושמורות שופעות מים : חרחבינות מכחילות, דרדיות וורודות, קיפודנים כחולים, ועוד שלל של דרדרים וקוצים מכל גודל צבע ומין בשלל צבעים של סגול, כחול, ורוד וצהוב ובדוגמאות רבות של קוצים.
אך לא זה העיקר כמובן, אלא מבדקי הסיירת דהיום : עלייה ממעמקי הדישון (בירא עמיקתא) אל רומו של גוש חלב (איגרא רמא). ואל יהיה הדבר קל בעיניכם כשהטמפרטורה הממוצעת קרובה ל-30 מעלות בצל (ולא ממש יש צל) והגיל הממוצע מתקרב ל-55. קבוצה של צעירים קלי רגליים המדלגת מולנו במורד (גיבורים גדולים) שואלת אותנו אם אנו "מיטיבי לכת". שאלה טובה. אם נגיע למעלה, נדע.
בדרכנו למעלה, על רקע מחפרון שמכשיר שטח על צלע "גבעות החלב" שבפאתי גוש-חלב, אנו מקבלים הסבר מאסף על מאבקי הבעלות על שטחים שבין הדרוזים למדינה. ללא ספק, מקור ללא מעט צרות .
סוף סוף מגיעים לגוש-חלב, מקום מושבו של יוחנן. יוחנן כבר לא פה, ובמקומו יש דרוזים, והמקום נקרא ג'יש. חוצים במהירות את הכפר וזריזים שבינינו מספיקים ללקק קרטיב ולגימת קולה צוננת.
מתחילים לגלוש במורד לכיוון נחל גוש-חלב, כשבדרך עוצרים בחורבות בית הכנסת העתיק, אחד משניים שקיימים במקום.
משם ממשיכים באפיק הנחל האמור עד למפגשו עם נחל כרם בן זמרה, פונים בו ימינה עד לעין עלווה, השופע מים. עוצרים להשיב את נפשנו בסנדויץ' ומעט מישמישים ננסיים מעצים הגדלים שם, ואמיצים שבינינו (ליתר דיוק אמיצות) טובלים במים הקפואים של בריכת הבטון האוצרת את מי המעיין. קצת-פחות אמיצים מסתפקים בהרטבת רגליים ובשטיפת פנים, והשפנים מתנחמים במטליות לחות.
חוזרים לנחל גוש חלב, הפונה צפון מערבה ונשפך בסופו של דבר לנחל דישון, מיודענו משכבר.
פונים איתו צפונה ושועטים במרץ עד למפגשו של הדישון עם הכביש, דרום מזרחית לקיבוץ ברעם.
ומי שלא ראה שמחת מטיילים בפוגשם את אוטובוסם, לא ראה שמחה מימיו. (נו, נסחפתי קצת).

רוטינת חזרה : חולצים נעליים, תרגילי שחרור, עוגיות עוברות בין המושבים, יאללה, הביתה.

היתה סדרה נחמדה, אני ממשיך גם בעונה הבאה, עוד לא החלטתי איזה מסלול, מי שיהיה בקשר מוזמן להמליץ ולהוסיף רשמים, תגובות ותמונות משלו.

להתראות !

אבי אלוני


תמונות מהטיול הזה בקישור :

http://picasaweb.google.com/avial111/6

Saturday, April 12, 2008

והיו גם שתי אדמוניות. במירון כמובן




גם הפעם כוותיקים ורגילים, מגיעים ותיקי הגיבוש ד'עוספיה בדיוק בזמן ל"חנה וסע", עם התרמוס והסרפן. שמחים לראות פנים מוכרות וביניהן אמיר המלווה שנעדר מהטיול הקודם. ממריאים צפונה ואוספים בדרך הרצליינים ונתנייתים.

חניה לקפה וסנדויץ' באלונים, אוספים את סיקו מכרמיאל ("הפעם אין בייגלה בגלל הפסח") ומצפינים מירונה.

נקודת ההתחלה היא בפיתול הכביש שבואדי מדרום לישוב מירון. נרתמים לפקלאות ומתחילים בטיפוס במעלה ההר. הכל עדיין ירוק למראה ופריחת סוף האביב בעיצומה : סחלבים, קידה שעירה, לוטם לבן,

פה ושם צבעוני וכלנית שלא שמו לב לתאריך, ועוד המון פרחים בכחול, צהוב, ורוד ולבן.

בדרך לחירבת זבד עוצרים ב"כיסא אליהו" ונחשפים למקצת מהשקפותיו התאולוגיות והחברתיות של סיקו. יש המחייכים ויש המוחים, אך הכל נעשה תוך הסבר על ישובי הסביבה וההיסטוריה של האיזור (צפת, מירון והתנועות הדתיות שמצאו את משכנן בסביבה וכו'), כך שגם אם הסכמנו וגם אם לאו, אין להכחיש כי הוספנו דעת וחכמה. והרי גם לשם כך באנו, לא ?

עצירה נוספת (ומבורכת) בעין זבד, גם פה נשלפים סנדויצ'ים ובקבוקי מים, אבל הרווחנו את זה ביושר,

היתה עליה לא קלה.

התחנה הבאה בחירבת זבד, עם מבנה אבן בנוסח סטון הנג', ששימש, כך נדמה לי, לקבורה, ובית כנסת עתיק המשקיף על צפת ועל כל פנורמת הנוף לכיוון מזרח.

ממשיכים על דרך כבושה לכיוון דרום ואח"כ מערבה, חולפים על פני עין הזקן, כשמגמת פנינו אדמוניות החורש, שהשמועה אומרת שעכשיו בדיוק הזמן למצוא אותן פורחות ממש כאן, על רכס המירון, וליתר דיוק, על השיפולים הצפוניים של הר הלל, שהוא חלק מהרכס האמור.

ואכן, ריבוי רכבי ה4X4 והאנשים בסביבה, מרמזים כי השמועה הגיעה לאוזניים רבות אחרות מלבדנו,

אנו מטפסים לתוך חורשת קטלבים ואלונים מקסימה ומצליחים למצוא שני אקזמפלרים של האדמונית דנן. השבילים מסביב לאדמוניות מעידים כי קהל רב פקד אותן בימים האחרונים, והן עצמן נראות מותשות מהמסה הבלתי נגמרת הזו של שוחרי אטרקציות מתוקשרות. עשינו V , צילמנו, והמשכנו בדרכנו. טיפסנו עוד מעט במעלה הר הלל, ואחר שבנו לשביל שבו הגענו לאדמוניות, הפעם בכיוון הפוך, צפונה, כשמגמת פנינו להר מירון ולפיסגתו. בדרך עוצרים ליד אנדרטה לזכרו של סאלח קאסם טאפש שנפל בהיתקלות עם מחבלים בלבנון בשנת 92 ושומעים את עיקרי השקפתו של סיקו בעניין אנדרטאות המוקמות בחיק הטבע. חונים עוד חניה לאוכל ושתיה בחורשת אלונים, וממשיכים בדרכנו. בדרך פוגשים עדר עיזים, כמה כבשים שחורות עם טלאים לבנים (מה זה צריך להיות ?!) ועדר צופים צעירים שדואגים לקשט את מרחבי ארצנו בשקיות ריקות וצבעוניות של במבה וביסלי.

עלייה מאתגרת על המדרון הדרום מערבי של הר בר-יוחאי לכיוון חירבת ב"ק, ולאחר, שוברים ימינה לחניון בר יוחאי השוכן לפתחו של שביל הפיסגה. שביל זה המשתרך ברובו בתוך סבך אלונים וקצת אלות, משובץ במצפורים (נקודות תצפית בלשון בני אדם) המשקיפים על פנורמות יפהפיות בכיוון כללי מזרח וצפון, והשמש שמתחילה כבר טיפה להנמיך מערבה, מאירה את הנוף מהכיוון הנכון ומוסיפה קסם

וחיות למראה. הראות לא משהו, כך שהידיעה על קיומו של החרמון ושלגיו נסמכת על הזיכרון בלבד.

עוד בתחילת השביל, אנו פוגשים חבורה של נערים ממעלות שסועדים את ליבם בחיק הנוף, ואחד מהם (הראל שמו) מנעים להם את סעודתם בנגינת קלרינט.

מנהרת האלונים שבשביל הפיסגה, מובילה אותנו, בסופו של דבר, במורד המסתיים ליד עין חממה (ויש האומרים "חוממה" בו"ו שרוקה ומ"ם ראשונה צרויה), ושם, למרגלות חירבת נריה, סמוך לבי"ס שדה מירון, אנו פוגשים את האוטובוס, ובא לציון גואל.

האוטובוס מפליג תל-אביבה, ואנו מצפים לפעם הבאה.

והאלבום המלא נמצא ב : http://picasaweb.google.com/avial111/11408




Saturday, March 22, 2008

צבעונים וזחלים בגיבוש של הסיירת







כבר ביום חמישי מזהירים אותנו בטלפון שסיקו הוחלף בבועז, עקב תפיסת-גב קרדינלית. שיהיה.




נפגשים כרגיל ויוצאים לדרך. החליפו לנו היום גם את המלווה (איתן) ואת החובש (יהונתן) וגם את הנהג. העצירה באלונים שהפכה כבר להיות חלק בלתי נמנע מהלו"ז, הומרה בעצירה ב-M הדרך בכפר ויתקין. כל החנויות סגורות, אבל העיקר ש"ארומה" פתוח. ממשיכים בשיוט צפונה וחותכים מזרחה בזכרון דרך כביש ואדי מילך. לא "מילק", מילך, לזכר המלח שהיה עובר פה בדרך הים העתיקה, ושהיה יקר-מציאות, והיה אמצעי תשלום וחיסכון אי-אז בימים. מגיעים לקיבוץ יגור, יורדים תוך אזהרה שרק בסוף היום נפגוש את האוטובוס. היום חם וצריך לקחת הרבה מים. לא מספיקים ללכת שני מטר בתוך הקיבוץ, ונתקלים, בצל האורנים, בצמד שיירות של זחלי טוואי התהלוכה. ממשיכים במרץ ועולים במעלה נחל נחש, המכונה גם נחל המעפילים, לציון שיירות המעפילים שפסעו כאן טרם היות מדינתנו, על הצלע המזרחית של רכס הכרמל. נחל זה שוכן מעט צפונה לנחל יגור הידוע יותר. כאן מסתבר לנו שכל הסיפור של "אסכולות" הוא סיפור כיסוי למנגנון המיון והקבלה לסיירת מטכ"ל והצנחנים. העלייה במעלה הנחל מתגלה כמאתגרת למדי, בעיקר לחבורה שכזאת שעברה את גיל 18 לפני כמה וכמה שנים, שלא לומר עשורים. אבל, כמו בפעמים קודמות, הוכח מעל לכל ספק שאין דבר העומד בפני המטייל/ת הותיק/ה. לא הגיל, לא העליה התלולה, לא החום ולא העצמות החורקות מעט. תנו לנו את האוורסט ונכבוש גם אותו. יש להודות על האמת : אף שלא תמיד הסברים ממושכים מפי המדריך הם ספל התה שלנו, הפעם היו העצירות האקדמאיות באמצע העליה עם הסברים היסטוריים,בוטניים וגיאולוגיים, הזדמנות-פז כדי להחזיר לנו את קצב הנשימה והדופק התקינים. הכרמל נמצא בשיא פריחתו וגם זה עוזר להסיח את הדעת מהקושי שבטיפוס. סחלבים, צבעונים, נוריות,לוטם, מעט כלניות בסוף פריחתן, כתמות, פשתה, קידה שעירה ועוד צהובים, אדומים, לבנים וורודים למיניהם, מלוא כל העין. לקראת סוף העליה




חונים בחניון מסודר של הקק"ל, עם שולחנות פיקניק,שירותים, מים זורמים, וצל בשפע. שולפים את הסנדויצ'ים (א. צהריים 1).




עוד עליה ועוד מאמץ, ואנו כבר בפאתי עוספייה, צועדים באון ברחובותיה של עיירת הנופש השווייצרית-דרוזית. עוד לפני הגלישה בנחל חיק לכיוון בקעת אלון, מספיקים חברי "מועדון ארומה" לקנות כמה קרטיבים, ושוחרי האתניות והקולינריה שבינינו מראיינים צמד נשים דרוזיות הקוטפות צמחי מאכל למיניהם בחורשה שלצד הכביש.




לאחר מכן גולשים מערבה על דופן נחל חיק ואט-אט יורדים אל תוך האפיק ממש, שהוא יבש אך מלא בסבך של עצים ושיחים, אלונים ואלות, ער אציל (דפנה), קטלבים ועוד ועוד. בתוך האפיק קריר ונעים, שולפים סנדויצ'ים ואוכלים (א.צהרים 2). ממשיכים עד שהנחל נשפך לתוך בקעת אלון. השעה מוקדמת, אך נשמעים קולות אחדים האומרים כי עלייה אחת מיגור לעוספיה די בה והותר, ואולי כדאי שנוותר על הר שוקף. אך קולם של קשוחי (ובעיקר קשוחות) הסיירת גובר, ואנו מסתערים על הר שוקף במלוא המרץ. קטן עלינו. גם פה, הירוק ושפע הפריחה על כל צעד ושעל מסיחים את הדעת מקושי העליה, וגם פסגה זו נכבשת. המראה לכיוון צפון, מגדל האוניברסיטה בחיפה ובתי קיבוץ בית אורן הנשקפים אלינו, משובב עין, רוח קלילה מנשבת ומקררת אותנו בהגיענו לפסגת הר שוקף ובגלשנו לחניון רקית, שם מחכה לנו האוטובוס. האריות הותיקים משחררים את השרירים, והשאר חוזרים לקפה ולעוגיות שמחכים כבר מהבוקר בתיק באוטובוס.




גולשים מערבה לצומת בית-אורן, עתלית, ודרומה על כביש החוף לתל-אביב.







להתראות !







תמונות נוספות בקישור : http://picasaweb.google.com/avial111/kqPUEF










אם ברשותכם תמונות נוספות או תגובות שברצונכם לפרסם כאן, אנא שלחו לי ואני אוסיף זאת, אם בשמכם ואם בעילום שם, כפי שתחפצו. אפשר להגיב בתוך הבלוג עצמו (לוחצים על המילה comment וכותבים בדף שנפתח מה שרוצים) או לשלוח לי במייל avial111@bezeqint.net טקסט ותמונות ולציין מה לפרסם ומה לא.




אם אפשר צרפו גם תמונה שלכם כדי שנחבר פנים לשם.

Saturday, February 23, 2008

שקדיות כלניות פרות וחיות אחרות. קטע מספר 3




מזג האויר היטיב עמנו גם הפעם. לאחר שבוע חורפי, גשום ומושלג זכינו ליום בהיר ונעים, קלאסי להליכה. לאחר נסיעה ממושכת צפונה, עצירה ממושכת (מדי ?) באלונים ואיסוף של סיקו בכור המדריך מכרמיאל, שמנו פעמינו צפונה. הכבישים המפותלים של הגליל העליון מביאים אותנו לבסוף לקרן נפתלי , גבעה מיוערת שבראשה, בין השאר, תצפית לכיוון עמק החולה ורמת הגולן. הראות לא משהו, השמש הזורחת מאדה את מי הגשמים האחרונים והתוצאה היא חוסר שקיפות משווע...

משם גולשים מערבה בינות לעצי האורן כשמגמת פנינו היא שביל העפר המוביל דרומה לעבר המפגש עם נחל דישון. ממולנו הר זמר (יש הטוענים כי זהו השם המקראי לג'ירפה) ומימיננו הישוב רמות נפתלי. פונים דרומה ליד בית האריזה האיזורי הניכר בערימות ענקיות של מיכלי פרי (ריקים) ובדרך העפר פוסעים לכיוון הדישון, כשמימיננו הר צבי והר יחמור, לרגלינו משטחים ירוקים המשובצים בכלניות אדומות, לבנות וסגולות, ופרות (ג'ינג'יות ברובן) רועות בעצלתיים ואחת אף מיניקה את הדור הצעיר,בלא לשים אלינו לב. ולמה שתשים ? המרחק מקרן נפתלי עד לגדה העליונה של הדישון, הוא בערך חמישה וחצי, שישה ק"מ, ובהגיענו לראש המצוק, עוד בטרם מתחילים בירידה התלולה אל הדישון,נחים קצת, אוכלים ושותים,מזדהים במפה וקדימה, לדרך. הירידה כאמור, תלולה למדי, אך רובם צולחים אותה ללא התרסקויות. על המפה זה בסביבות 500 מטר, אבל זה מרגיש יותר בגלל הקושי. אפיק הדישון יבש למדי למרות הגשמים, ויש האומרים שזאת בגלל שאיבה מסיבית מהנביעות שלאורכו. פה ושם יש בכל-זאת זרימה של מים שהצליחו לחמוק מידו הארוכה של השואב.


לאורך כל הדרך מקרן נפתלי, הערוצים המובילים אל הדישון, ובדישון עצמו, פריחת השקדיות היא בשיאה, ויחד עם הירוק המרפד את האדמה אדום הכלניות והאויר החורפי הקריר, יש תחושה של חגיגיות חורפית של ט"ו בשבט. ואנחנו כבר באמצע אדר א'...

ממשיכים באפיק הדישון כשישה -שבעה ק"מ צפון מערבה ואח"כ מערבה עד לשפך נחל אביב אל תוך הדישון. לאחר התייעצות קצרה של המוסדות המובילים הוחלט לוותר על הטיפוס במעלה נחל אביב, מחמת קוצר הזמן, ולהמשיך באפיק הדישון עוד כ-2 ק"מ עד לנקודת המפגש עם כביש יראון ברעם. אחדים בקבוצה הביעו התרעמות על שינוי זה, ונשאלת השאלה : אם היינו מקצרים את החניה באלונים ובוחרים בנתיב מהיר יותר לקרן נפתלי (ע"י שהיינו פוגשים את המדריך בנקודה אחרת שאינה מחייבת נסיעה דרך כרמיאל למשל) אפשר שהיה לרשותנו את הזמן הדרוש ולא היינו מוותרים על נחל אביב. אשמח לשמוע את דעתכם בנדון ע"מ שנעיר לאסכולות בעניין ונביא לשיפור, אם צריך.

ואכן, ספרינט אחרון, הקילומטרים האחרונים נגמעים במהירות, האוטובוס מחכה, הקברניט ירושלמי שותה קפה בבגאז', תרגילי שחרור מונחים ע"י ותיקי-ותיקות הצועדים, ויאללה, הביתה.

הטיול הבא, כך כתוב, יהיה ב-21.3 והשמועות אומרות שה"הר הירוק כל ימות השנה" הוא הכרמל ידידנו. גם-כן כתוב שמתחילים בעליה. הכינו את השרירים.
והקישור לתמונות של הנגלה האחרונה
http://picasaweb.google.com/avial111/qkIvBK

אשמח לשמוע תגובות ולפרסם תמונות או דברים שתכתבו, ואם אפשר שתצרפו תמונה שלכם לתגובה כדי שנדע לקשר שם לפנים, לפחות עד שנכיר

Saturday, January 12, 2008

שלום לבאי הבלוג
תוכלו למצוא כאן תמונות שצילמתי בטיולים שערכנו, וכן תיאור קצר ודי יבש של המסלול. כל מי שיחפוץ להוסיף הערות תמונות, רשמים, מידע, בקשות והצעות לתוספות ושיפורים, מוזמן לעשות זאת, בין אם ע"י הוספת תגובה בבלוג עצמו, ובין אם ע"י משלוח טקסט או תמונה אלי במייל
כל טוב לכולם, אבי אלוני, ירושלים

11/1/2008 קטע 2 . ממצפה אלות לירדנית







אפשר לומר שמתחילה להיווצר רוטינה : חניה, עליה לאוטובוסים, הפרצופים כבר מתחילים להיות מוכרים. השמות עוד לא, אבל זה בטח יבוא בהמשך. יציאה בזמן וכן גם האיסופים בדרך. הבטיחו שיהיה מזג אויר קר, וההבטחה מקויימת במלואה. בהיר ונושך. עצירה לארוחת בוקר בצמח, ארומה
שירותים ולדרך
מטפסים עם האוטובוס דרך מנחמיה עד לפסגות המעטירות של הר יבנאל שיש הטוענים שהוא חלק מרמת סירין (ואולי צירין, מי יודע)משמאלנו התבור והכפרים שלמרגלותיו, צמוד אלינו שדות שחלקם חרושים, חלקם בצל למיניו וחלקם פטרוזיליה מסולסלת שזה אך נקצרה. אנו משרכים דרכנו לאורך המדרון המערבי המתון של הרכס בדרכנו לפסגה, עוברים בדרך בנחל אולם וחונים למספר דקות בעין אולם. לאורך הדרך יש מספר שיחי צבר מיוחדי צורה ואלה ענקית שלפי גודלה היא בטח בת מאות שנים. ממשיכים בטיפוס המתון יחסית, חוצים גדר חשמלית של בקר הלוך וחזור, מאגפים מטע צעיר ומגודר שנמצא ממש על גב הרכס, ומחילים לגלוש צפון מזרחה לכיוון מצפה אלות .חניה קצרה, וממשיכים את הגלישה, שנעשית תלולה למדי, לכיוון חורשת יעלה. שיש הקושרים אותה ליעל אשת חבר הקיני, זו שעשתה מעשה בלתי הפיך בסיסרא המובס. בצילה של חורשת שיזפים מופלאה זו אנו שולפים איש את סנדביצ'ו ופנכתו והכותרת שניתנת לארוע היא "ארוחת צהרים". האמת היא שבעלי המזל והשכל יושבים דווקא בשמש ולא בצל, מחמת הקרירות. ממשיכים בגלישה התלולה למדי דרך ערוץ ללא שם לכיוון נחל יבנאל. הדרך כולה ירוקה ולעתים מעט בוצית. לבסוף מגיעים לנחל הנ"ל ובאפיקו, פחות או יותר, גולשים לכיוון מזרח עד הגיענו לירדנית, שהיא/הוא אתר המקודש לנוצרים והם טובלים שם להנאתם (בררררררר) באמונה שלמה. שייבושם להם, למשיחם וליוחנן, ולכל היהודים המתפרנסים מהעניין
מעט תרגילי שחרור, שרותים, והביתה.
תמונות נוספות ניתן למצוא בכתובת





Saturday, November 3, 2007

סיור בקטע מספר 1 מתל דן למצודת ישע 2.11.07








היציאה התבצעה כמתוכנן ב-6.30 כשרעות מכבדת את הארוע בנוכחותה. סוכריות על חשבון הבית. איסופים בכפר שמריהו, נתניה, אסף המדריך הצטרף במחלף בית זרזיר.



אחרי הפסקת תידלוק וניקוז בצומת אלונים המשכנו צפונה והגענו לתל דן ב-10.



תדרוך קצר ותחילת הליכה. הקפנו את התל מצפון ונענו מערבה באפיק יבש של ערוץ לכיוון נחל שניר. הפרות והצחיחות הזכירו נוף אפריקאי. גם מזג האויר.



נחל שניר הוא ההפך הגמור מהצחיחות ואפיקו שופע המים והצמחיה היה מרענן ונעים. התפתלנו בינות לאבנים ולשורשי האויר ואפילו הרטבנו נעליים. במפגש הנחל עם הכביש, ליד מרכז הקניות (מקדונלנדס) חיכה לנו האוטובוס. דולגנו דרך כפר גלעדי, מרגליות, מנרה לכיוון סדקי יפתח , אכלנו צהריים וסיירנו בקניונצ'יק החביב של סדקי יפתח.



משם צעדנו נמרצות לאורך הרכס לכיוון דרום, קצת עולים וקצת יורדים, ובעיקר מזדרזים להגיע בזמן למצודת כח (נבי יושע) כדי שהנהג יעמוד בתקן הקבוע לו של מקסימום שעות נהיגה. שיהיה.



מנוחה קצרה במצפה המשקיף על עמק החולה. המצודה מטופחת ונקיה כללית, אבל לא יזיק לרוקן את פחי האשפה בזמן וגם לדאוג שיהיו שירותים פתוחים...



הופ לדרך. קדימה לתל אביב.

18.30 הגענו לחניון הרכבת.
תמונות נוספות אפשר למצוא ב

http://picasaweb.google.co.uk/avial111/200702

להתראות