Saturday, March 22, 2008

צבעונים וזחלים בגיבוש של הסיירת







כבר ביום חמישי מזהירים אותנו בטלפון שסיקו הוחלף בבועז, עקב תפיסת-גב קרדינלית. שיהיה.




נפגשים כרגיל ויוצאים לדרך. החליפו לנו היום גם את המלווה (איתן) ואת החובש (יהונתן) וגם את הנהג. העצירה באלונים שהפכה כבר להיות חלק בלתי נמנע מהלו"ז, הומרה בעצירה ב-M הדרך בכפר ויתקין. כל החנויות סגורות, אבל העיקר ש"ארומה" פתוח. ממשיכים בשיוט צפונה וחותכים מזרחה בזכרון דרך כביש ואדי מילך. לא "מילק", מילך, לזכר המלח שהיה עובר פה בדרך הים העתיקה, ושהיה יקר-מציאות, והיה אמצעי תשלום וחיסכון אי-אז בימים. מגיעים לקיבוץ יגור, יורדים תוך אזהרה שרק בסוף היום נפגוש את האוטובוס. היום חם וצריך לקחת הרבה מים. לא מספיקים ללכת שני מטר בתוך הקיבוץ, ונתקלים, בצל האורנים, בצמד שיירות של זחלי טוואי התהלוכה. ממשיכים במרץ ועולים במעלה נחל נחש, המכונה גם נחל המעפילים, לציון שיירות המעפילים שפסעו כאן טרם היות מדינתנו, על הצלע המזרחית של רכס הכרמל. נחל זה שוכן מעט צפונה לנחל יגור הידוע יותר. כאן מסתבר לנו שכל הסיפור של "אסכולות" הוא סיפור כיסוי למנגנון המיון והקבלה לסיירת מטכ"ל והצנחנים. העלייה במעלה הנחל מתגלה כמאתגרת למדי, בעיקר לחבורה שכזאת שעברה את גיל 18 לפני כמה וכמה שנים, שלא לומר עשורים. אבל, כמו בפעמים קודמות, הוכח מעל לכל ספק שאין דבר העומד בפני המטייל/ת הותיק/ה. לא הגיל, לא העליה התלולה, לא החום ולא העצמות החורקות מעט. תנו לנו את האוורסט ונכבוש גם אותו. יש להודות על האמת : אף שלא תמיד הסברים ממושכים מפי המדריך הם ספל התה שלנו, הפעם היו העצירות האקדמאיות באמצע העליה עם הסברים היסטוריים,בוטניים וגיאולוגיים, הזדמנות-פז כדי להחזיר לנו את קצב הנשימה והדופק התקינים. הכרמל נמצא בשיא פריחתו וגם זה עוזר להסיח את הדעת מהקושי שבטיפוס. סחלבים, צבעונים, נוריות,לוטם, מעט כלניות בסוף פריחתן, כתמות, פשתה, קידה שעירה ועוד צהובים, אדומים, לבנים וורודים למיניהם, מלוא כל העין. לקראת סוף העליה




חונים בחניון מסודר של הקק"ל, עם שולחנות פיקניק,שירותים, מים זורמים, וצל בשפע. שולפים את הסנדויצ'ים (א. צהריים 1).




עוד עליה ועוד מאמץ, ואנו כבר בפאתי עוספייה, צועדים באון ברחובותיה של עיירת הנופש השווייצרית-דרוזית. עוד לפני הגלישה בנחל חיק לכיוון בקעת אלון, מספיקים חברי "מועדון ארומה" לקנות כמה קרטיבים, ושוחרי האתניות והקולינריה שבינינו מראיינים צמד נשים דרוזיות הקוטפות צמחי מאכל למיניהם בחורשה שלצד הכביש.




לאחר מכן גולשים מערבה על דופן נחל חיק ואט-אט יורדים אל תוך האפיק ממש, שהוא יבש אך מלא בסבך של עצים ושיחים, אלונים ואלות, ער אציל (דפנה), קטלבים ועוד ועוד. בתוך האפיק קריר ונעים, שולפים סנדויצ'ים ואוכלים (א.צהרים 2). ממשיכים עד שהנחל נשפך לתוך בקעת אלון. השעה מוקדמת, אך נשמעים קולות אחדים האומרים כי עלייה אחת מיגור לעוספיה די בה והותר, ואולי כדאי שנוותר על הר שוקף. אך קולם של קשוחי (ובעיקר קשוחות) הסיירת גובר, ואנו מסתערים על הר שוקף במלוא המרץ. קטן עלינו. גם פה, הירוק ושפע הפריחה על כל צעד ושעל מסיחים את הדעת מקושי העליה, וגם פסגה זו נכבשת. המראה לכיוון צפון, מגדל האוניברסיטה בחיפה ובתי קיבוץ בית אורן הנשקפים אלינו, משובב עין, רוח קלילה מנשבת ומקררת אותנו בהגיענו לפסגת הר שוקף ובגלשנו לחניון רקית, שם מחכה לנו האוטובוס. האריות הותיקים משחררים את השרירים, והשאר חוזרים לקפה ולעוגיות שמחכים כבר מהבוקר בתיק באוטובוס.




גולשים מערבה לצומת בית-אורן, עתלית, ודרומה על כביש החוף לתל-אביב.







להתראות !







תמונות נוספות בקישור : http://picasaweb.google.com/avial111/kqPUEF










אם ברשותכם תמונות נוספות או תגובות שברצונכם לפרסם כאן, אנא שלחו לי ואני אוסיף זאת, אם בשמכם ואם בעילום שם, כפי שתחפצו. אפשר להגיב בתוך הבלוג עצמו (לוחצים על המילה comment וכותבים בדף שנפתח מה שרוצים) או לשלוח לי במייל avial111@bezeqint.net טקסט ותמונות ולציין מה לפרסם ומה לא.




אם אפשר צרפו גם תמונה שלכם כדי שנחבר פנים לשם.