אוירה של סוף-קורס וקיץ מתקרב כבר מרחפת בחלל האוטובוס. קצת פחות אנשים הופיעו הפעם. אולי זה הקושי הצפוי ? ואולי העדיפו נסיעה לחו"ל על פני השביל ? מי יודע. עכ"פ עדיין יש פנים מוכרות וחביבות של אנשי "הגרעין הקשה", יהיו אשר יהיו.
כביש החוף, פרדיס, אלונים, הרוטינה הרגילה, קפה, שרותים, הבאתם מספיק מים ? יהיה מאד חם היום. אמיר מלווה, כרגיל, ולחובשת קוראים גפן. הנהג בוריס. המדריך הפעם, אסף דורי מיודענו.
מצפינים, מי בנמנום, מי בקריאה ומי בהתעדכנות בטלפון או אצל השכן. מה חדש נוחתים בנקודת ההתחלה שהיא נקודת הסיום של הקטע הקודם, הלא היא עין חוממה. מתחילים בצעידה צפונה בתוך חורש טבעי דליל למדי, ופונים מזרחה לתוך אפיקו של נחל צבעון.
בדרך נתקלים ב"אבטיחי אליהו" ומתעדכנים ברקע הגיאולוגי של התופעה וגם במיתוסים הקשורים אליה. חוצים את כביש סאסא-גוש-חלב, עדיין באפיקו של נחל צבעון, שבהדרגה הולך ונהיה צפוף-צמחיה, הלא היא צמחייתו של יער ברעם. ההליכה בתוך הסבך המוצל קרירה ונעימה, רוח נעימה מנשבת, הדרך היא בירידה והחיים יפים.
אך לא לעולם חוסן. גם נחל צבעון, כמו כל הדברים הטובים, סופו להסתיים ולהשפך אל הדישון ומימיו הגועשים. מה-זה גועשים, כמקהלת פנטומימאים. בקיצור, מג'ונגל עבות וקריר יצאנו אל השמש הקופחת ואל שלל הקוצים של שתי גדות הדישון. אך אל נא תקלו ראש, "קוצים" אין פירושו בהכרח שממה. המגוון שמצאנו שם אינו מבייש יערות גשם ושמורות שופעות מים : חרחבינות מכחילות, דרדיות וורודות, קיפודנים כחולים, ועוד שלל של דרדרים וקוצים מכל גודל צבע ומין בשלל צבעים של סגול, כחול, ורוד וצהוב ובדוגמאות רבות של קוצים.
אך לא זה העיקר כמובן, אלא מבדקי הסיירת דהיום : עלייה ממעמקי הדישון (בירא עמיקתא) אל רומו של גוש חלב (איגרא רמא). ואל יהיה הדבר קל בעיניכם כשהטמפרטורה הממוצעת קרובה ל-30 מעלות בצל (ולא ממש יש צל) והגיל הממוצע מתקרב ל-55. קבוצה של צעירים קלי רגליים המדלגת מולנו במורד (גיבורים גדולים) שואלת אותנו אם אנו "מיטיבי לכת". שאלה טובה. אם נגיע למעלה, נדע.
בדרכנו למעלה, על רקע מחפרון שמכשיר שטח על צלע "גבעות החלב" שבפאתי גוש-חלב, אנו מקבלים הסבר מאסף על מאבקי הבעלות על שטחים שבין הדרוזים למדינה. ללא ספק, מקור ללא מעט צרות .
סוף סוף מגיעים לגוש-חלב, מקום מושבו של יוחנן. יוחנן כבר לא פה, ובמקומו יש דרוזים, והמקום נקרא ג'יש. חוצים במהירות את הכפר וזריזים שבינינו מספיקים ללקק קרטיב ולגימת קולה צוננת.
מתחילים לגלוש במורד לכיוון נחל גוש-חלב, כשבדרך עוצרים בחורבות בית הכנסת העתיק, אחד משניים שקיימים במקום.
משם ממשיכים באפיק הנחל האמור עד למפגשו עם נחל כרם בן זמרה, פונים בו ימינה עד לעין עלווה, השופע מים. עוצרים להשיב את נפשנו בסנדויץ' ומעט מישמישים ננסיים מעצים הגדלים שם, ואמיצים שבינינו (ליתר דיוק אמיצות) טובלים במים הקפואים של בריכת הבטון האוצרת את מי המעיין. קצת-פחות אמיצים מסתפקים בהרטבת רגליים ובשטיפת פנים, והשפנים מתנחמים במטליות לחות.
חוזרים לנחל גוש חלב, הפונה צפון מערבה ונשפך בסופו של דבר לנחל דישון, מיודענו משכבר.
פונים איתו צפונה ושועטים במרץ עד למפגשו של הדישון עם הכביש, דרום מזרחית לקיבוץ ברעם.
ומי שלא ראה שמחת מטיילים בפוגשם את אוטובוסם, לא ראה שמחה מימיו. (נו, נסחפתי קצת).
רוטינת חזרה : חולצים נעליים, תרגילי שחרור, עוגיות עוברות בין המושבים, יאללה, הביתה.
היתה סדרה נחמדה, אני ממשיך גם בעונה הבאה, עוד לא החלטתי איזה מסלול, מי שיהיה בקשר מוזמן להמליץ ולהוסיף רשמים, תגובות ותמונות משלו.
להתראות !
אבי אלוני
תמונות מהטיול הזה בקישור :
http://picasaweb.google.com/avial111/6
כביש החוף, פרדיס, אלונים, הרוטינה הרגילה, קפה, שרותים, הבאתם מספיק מים ? יהיה מאד חם היום. אמיר מלווה, כרגיל, ולחובשת קוראים גפן. הנהג בוריס. המדריך הפעם, אסף דורי מיודענו.
מצפינים, מי בנמנום, מי בקריאה ומי בהתעדכנות בטלפון או אצל השכן. מה חדש נוחתים בנקודת ההתחלה שהיא נקודת הסיום של הקטע הקודם, הלא היא עין חוממה. מתחילים בצעידה צפונה בתוך חורש טבעי דליל למדי, ופונים מזרחה לתוך אפיקו של נחל צבעון.
בדרך נתקלים ב"אבטיחי אליהו" ומתעדכנים ברקע הגיאולוגי של התופעה וגם במיתוסים הקשורים אליה. חוצים את כביש סאסא-גוש-חלב, עדיין באפיקו של נחל צבעון, שבהדרגה הולך ונהיה צפוף-צמחיה, הלא היא צמחייתו של יער ברעם. ההליכה בתוך הסבך המוצל קרירה ונעימה, רוח נעימה מנשבת, הדרך היא בירידה והחיים יפים.
אך לא לעולם חוסן. גם נחל צבעון, כמו כל הדברים הטובים, סופו להסתיים ולהשפך אל הדישון ומימיו הגועשים. מה-זה גועשים, כמקהלת פנטומימאים. בקיצור, מג'ונגל עבות וקריר יצאנו אל השמש הקופחת ואל שלל הקוצים של שתי גדות הדישון. אך אל נא תקלו ראש, "קוצים" אין פירושו בהכרח שממה. המגוון שמצאנו שם אינו מבייש יערות גשם ושמורות שופעות מים : חרחבינות מכחילות, דרדיות וורודות, קיפודנים כחולים, ועוד שלל של דרדרים וקוצים מכל גודל צבע ומין בשלל צבעים של סגול, כחול, ורוד וצהוב ובדוגמאות רבות של קוצים.
אך לא זה העיקר כמובן, אלא מבדקי הסיירת דהיום : עלייה ממעמקי הדישון (בירא עמיקתא) אל רומו של גוש חלב (איגרא רמא). ואל יהיה הדבר קל בעיניכם כשהטמפרטורה הממוצעת קרובה ל-30 מעלות בצל (ולא ממש יש צל) והגיל הממוצע מתקרב ל-55. קבוצה של צעירים קלי רגליים המדלגת מולנו במורד (גיבורים גדולים) שואלת אותנו אם אנו "מיטיבי לכת". שאלה טובה. אם נגיע למעלה, נדע.
בדרכנו למעלה, על רקע מחפרון שמכשיר שטח על צלע "גבעות החלב" שבפאתי גוש-חלב, אנו מקבלים הסבר מאסף על מאבקי הבעלות על שטחים שבין הדרוזים למדינה. ללא ספק, מקור ללא מעט צרות .
סוף סוף מגיעים לגוש-חלב, מקום מושבו של יוחנן. יוחנן כבר לא פה, ובמקומו יש דרוזים, והמקום נקרא ג'יש. חוצים במהירות את הכפר וזריזים שבינינו מספיקים ללקק קרטיב ולגימת קולה צוננת.
מתחילים לגלוש במורד לכיוון נחל גוש-חלב, כשבדרך עוצרים בחורבות בית הכנסת העתיק, אחד משניים שקיימים במקום.
משם ממשיכים באפיק הנחל האמור עד למפגשו עם נחל כרם בן זמרה, פונים בו ימינה עד לעין עלווה, השופע מים. עוצרים להשיב את נפשנו בסנדויץ' ומעט מישמישים ננסיים מעצים הגדלים שם, ואמיצים שבינינו (ליתר דיוק אמיצות) טובלים במים הקפואים של בריכת הבטון האוצרת את מי המעיין. קצת-פחות אמיצים מסתפקים בהרטבת רגליים ובשטיפת פנים, והשפנים מתנחמים במטליות לחות.
חוזרים לנחל גוש חלב, הפונה צפון מערבה ונשפך בסופו של דבר לנחל דישון, מיודענו משכבר.
פונים איתו צפונה ושועטים במרץ עד למפגשו של הדישון עם הכביש, דרום מזרחית לקיבוץ ברעם.
ומי שלא ראה שמחת מטיילים בפוגשם את אוטובוסם, לא ראה שמחה מימיו. (נו, נסחפתי קצת).
רוטינת חזרה : חולצים נעליים, תרגילי שחרור, עוגיות עוברות בין המושבים, יאללה, הביתה.
היתה סדרה נחמדה, אני ממשיך גם בעונה הבאה, עוד לא החלטתי איזה מסלול, מי שיהיה בקשר מוזמן להמליץ ולהוסיף רשמים, תגובות ותמונות משלו.
להתראות !
אבי אלוני
תמונות מהטיול הזה בקישור :
http://picasaweb.google.com/avial111/6
